רובם המוחלט ערבים. זה לא קורה באזור מלחמה ולא מעבר לגבול. זה קורה בלב הארץ: ברחובות שכוניים, לפני בתי ספר, בכניסות לבתים. העלייה ביחס לתקופה המקבילה בשנת 2025 עומדת על יותר מ-30% – וזו רק ההתחלה של שנה שמאיימת לשבור את כל השיאים העגומים שכבר נשברו.

השנה הקטלנית בתולדות החברה הערבית – ועדיין המספרים גדלים

בסוף שנת 2025 פרסם ארגון "יוזמות אברהם" את הדוח השנתי שקבע באופן חד-משמעי: זוהי השנה המדממת ביותר אי-פעם. 252 אזרחיות ואזרחים ערבים נרצחו בנסיבות של אלימות ופשיעה, עלייה של כ-10% לעומת שנת 2024 שבה נרשמו 230 קורבנות. Mako

מאחורי המספרים מסתתרים נתונים שמפצחים כל אדישות. 88% מהקורבנות נורו למוות, ויותר מ-72% מהם היו בגילאי 18 עד 40, כשמעל למחציתם נרצחו לפני שמלאו להם 30. מדובר בדור שלם של צעירים שמושמדים בעיצומם של חייהם.

דוח 2025 מצביע על תופעה שמטרידה במיוחד: עשרות מהקורבנות היו בני אותה משפחה – אחים, בני דודים, בני זוג, ואפילו אב ובנו שנרצחו באותו אירוע. בשנת 2025 נרצחו גם 23 נשים ערביות – המספר הגבוה ביותר שנרשם עד כה. חלקן קורבנות של אלימות במשפחה, אחרות נפלו במעגלי נקמה של ארגוני פשיעה.

עשור של עלייה מתמדת – טיימליין של אסון

המגמה לא נולדה בן יום. היא נבנתה אט-אט במשך עשור שלם של הזנחה ממשלתית, ואז התפוצצה.

ב-2018 נרשמו 73 מקרי רצח בחברה הערבית. ב-2019 כבר היו 94. בשנת 2020, למרות הקורונה והסגרים, המספר טיפס ל-110, וב-2021 ל-126. ירידה חריגה נרשמה ב-2022 – במקביל לכהונת ממשלת בנט-לפיד ולהפעלת תוכנית מיגור הפשיעה – אז ירד המספר ל-109. ב-2023 נרשם שיא טראגי: בתשעה חודשים בלבד, עד פרוץ המלחמה, נרצחו 200 ערבים אזרחי ישראל.

הקפיצה הכי חדה הגיעה אחרי 7 באוקטובר. ב-2025 נרצחו 295 בני אדם בישראל – כפול ממה שהיה ב-2020. הפילוח לפי שיוך אוכלוסייה הוא הסיפור האמיתי: בשנת 2025 נרצחו 179 ערבים ישראלים ו-28 פלסטינים, לעומת 28 יהודים בלבד.

הפער הדמוגרפי מטלטל: הציבור הערבי מהווה כ-21% מאוכלוסיית ישראל, אבל אחראי ל-73% מקורבנות הרצח במדינה.

גיאוגרפיה של דם: הערים שהפכו לאזורי הריגה

האלימות לא מפוזרת באופן אחיד. ישנם מוקדים ברורים שחוזרים על עצמם שנה אחר שנה.

מחוז הצפון מוביל בהפרש ניכר עם 99 קורבנות בשנת 2025, ואחריו מחוז המרכז עם 66 נרצחים. שלוש ערים בולטות מעל כולן: לוד ונצרת רושמות 18 קורבנות כל אחת, וברהט ובג'דידה-מכר נרצחו 11 בני אדם בכל אחת.

זו השנה השלישית ברציפות שלוד מובילה את רשימת הערים המדממות. עיר שלפני עשור נחשבה לסמל אפשרי של דו-קיום, הפכה לתעודת עניות של מערכת אכיפה שלמה.

המספר ששובר את הלב: 10.8%

זהו אולי הנתון הקשה מכל הנתונים. בעוד שיעור הקורבנות עולה, שיעור פענוח תיקי הרצח בחברה הערבית עומד על 10.8% בלבד. רק מקרים בודדים מסך הרציחות בשנת 2025 פוענחו על ידי המשטרה באופן שאיפשר הגשת כתב אישום.

המשמעות פשוטה ואכזרית: כשערבי נרצח בישראל, הסיכוי שהרוצח שלו ייתפס ויעמוד לדין הוא פחות מאחד מתשעה. מהנתונים עולה פער עצום בין שיעור הפענוח של אירועי רצח של יהודים לבין שיעור הפענוח של אירועי רצח של ערבים – פער שמייצר מציאות שבה רוצחים מסתובבים חופשי, מטפחים אווירה של "זה משתלם", ומזינים את גלגל האלימות הבא.

לא רק רצח: מערכת שלמה של פחד

לצד הקורבנות שנרצחים, אזרחים רבים סובלים מהיבטים נוספים של הפשיעה האלימה: פציעות קשות, נזקי גוף ארוכי טווח, סחיטה ואיומים, טראומות נפשיות והשלכות כלכליות חמורות. במחצית הראשונה של 2025 נפצעו למעלה מ-300 אזרחיות ואזרחים ערבים בדרגה קשה או בינונית.

לצד הירי גואה גם תופעת הפרוטקשן. בעלי עסקים קטנים, סוחרים, רופאים ועובדי ציבור משלמים דמי חסות לארגוני פשיעה. "אחרי רדת החשכה אנו לא יוצאים מהבית. הרחובות ריקים" – זוהי אמירה שחוזרת בעדויות אזרחים ערבים בכל רחבי הארץ.

השוטרים בצד השני של המתרס

נתון נוסף שדורש בדיקה מעמיקה: 12 אזרחים ערבים נהרגו במהלך פעילות משטרתית בשנת 2025 – עלייה חדה לעומת שנה קודמת. בשנת 2024 נהרג אזרח אחד בלבד בפעילות משטרתית, וב-2023 נהרגו 7 אזרחים ערבים בפעילות זו.

הקפיצה הזו מציבה סימני שאלה כבדים על אופי השיטור בחברה הערבית. במקום שהיחס בין אזרחים לבין משטרה ייבנה כיחס של אמון והגנה, הוא הופך ליחס של חשד הדדי – וזה הופך את שיתוף הפעולה האזרחי בחקירות לכמעט בלתי אפשרי, ומזין את שיעורי הפענוח הנמוכים.

ינואר 2026: השבוע שבו הסבלנות נגמרה

בינואר 2026, בעקבות מגמת העלייה המשמעותית, קמה מחאה רחבה שכללה שביתות והפגנות רחבות היקף, ביניהן הפגנה בהשתתפות עשרות אלפים בתל אביב.

מה שהתחיל במחאה מקומית של בעלי עסקים בסכנין נגד הפרוטקשן, הפך לגל מחאה רחב בכלל היישובים הערבים. שביתה כללית סגרה מוסדות חינוך, בתי עסק ורשויות מקומיות. עשרות אלפים יצאו לרחובות תחת הסיסמה: "אנחנו רוצים לחיות".

בעצרת בכיכר הבימה בתל אביב הזכירו את קורבן הרצח בלוד באותו ערב – ה-27 ב-31 הימים הראשונים של 2026 – ועמדו דקת דומייה. המפגינים נשאו תמונות של נרצחים ושלטים שעליהם נכתב: "שני מיליון אזרחים מתים מפחד" ו"להיאבק בפשיעה, לאסוף את הנשק". כ-140 אוטובוסים מיישובים ערביים הגיעו למקום.

התרבות של הזמינות: כך נשק חם הפך למכשיר זמין יותר מסיגריה

לטענת יוזמות אברהם, 88% מהקורבנות נורו למוות – עדות ל"קטלניות הנשק החם ולזמינותו הבלתי נסבלת". מאז 7 באוקטובר 2023 השוק האפור של אמצעי לחימה זרם בעוצמה אדירה. ממשטרת ישראל נמסר: "המציאות כיום שונה מהותית, קל וחומר אחרי 7 באוקטובר, נוכח היקפי אמל"ח בלתי חוקי, זליגות מצה"ל והתחזקות ארגוני פשיעה".

זוהי הודאה מעניינת מצד המשטרה עצמה: היא מודה שאין לה כלים מתאימים. במשטרה טוענים שאין להם הכלים להתמודד עם תופעת "הטרור הפלילי" כהגדרתם, ושנדרשות סמכויות מנהליות רחבות יותר.

מה אומרים בצד השני: התשובה הרשמית

ממשטרת ישראל נמסר: "הנתונים המובאים בכתבה חוטאים לאמת, שכן נתוני הרצח בכתבה כוללים גם את אותם מקרים בהם שוטרים סיכלו מקרי רצח מתוכננים וחיסלו עבריינים שהיו בדרכם לביצוע רצח"

המשטרה טוענת שב-2026 נרשמו עד כה 35 סיכולי רצח, מהם 26 במגזר הערבי, לעומת 30 סיכולים שנרשמו ב-2025 (מתוכם 25 במגזר הערבי). אבל הנתונים האלה לא מצליחים לטשטש את התמונה הכללית: גם אם 35 רציחות סוכלו, מאות בוצעו בפועל.

המשמעות הרחבה: מדינה בתוך מדינה

מנהלי "יוזמות אברהם", שהירה שלבי ואמנון בארי-סוליציאנו, תיארו את המספרים של 2025 כ"כתב אישום חמור נגד הממשלה הנכשלת לחלוטין בטיפול במגפת הפשיעה והרצח".

"מדינה בתוך מדינה" – זו ההגדרה שחזרה שוב ושוב במחאות. ארגוני הפשיעה הפכו לישות מקבילה: הם גובים מסים (פרוטקשן), אוכפים חוקים (לעיתים באמצעות רצח), ושולטים בשטחים שלמים. במקום שבו המדינה אמורה להחזיק במונופול על השימוש בכוח – המונופול הזה נסדק.

מה הלאה?

המספרים של 2026 כבר עולים על קצב 2025, שהיה הגרוע אי-פעם. אם המגמה תימשך, השנה הזו תשבור גם אותה ותציב שיא חדש. אבל מעבר למספרים, הסיפור האמיתי הוא הסיפור של חברה שלמה שמתרגלת לחיות תחת אימה, של ילדים שהולכים לבית הספר ושומעים יריות, של נשים שלא יוצאות בלילה, של בעלי עסקים ששמים מעטפה במגירה כל חודש כדי להישאר בחיים.

המגפה הזו לא הולכת להיעצר מעצמה. "אסור להשלים עם מציאות שבה דם נשפך כעניין שבשגרה. חיי ערבים אינם הפקר" – הכריזו ראשי המחאה. השאלה היא האם הציבור הרחב, התקשורת, ובעיקר מערכות השלטון, יבחרו להפנות סוף-סוף את המבט – לפני שנגיע לשנה שבה גם המספר הזה ייראה כתחילתה של תקופה טובה.

מקורות: דוחות יוזמות אברהם 2025, נתוני התנועה לחופש המידע,; נתוני המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ומרכז המחקר והמידע של הכנסת.